גבולות האחריות בביטוח "כל הסיכונים": ניתוח הלכת סלע נגד סולל בונה

תקציר מנהלים

פסק הדין בפרשת סלע נגד סולל בונה מהווה אבן דרך בדיני הביטוח בישראל, ובפרט בפרשנות פוליסות מסוג "קבלנים – כל הסיכונים".. פסק הדין, שניתן על ידי הנשיא מ' שמגר (בהסכמת השופטים ד' לוין ות' אור), דן בשאלות יסוד הנוגעות לנטל ההוכחה, הגדרת "אירוע תאונתי", היקף חריגים כגון "מהומות" ו"מרי אזרחי", וכן בסוגיית קבילותם של מסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה ("מבלי לפגוע בזכויות").

הרקע העובדתי המורכב – פינוי חממות חקלאיות מסיני תחת לחץ זמנים, התנגדות מתיישבים ופעילות צבאית אינטנסיבית – סיפק לבית המשפט העליון הזדמנות לחדד את ההבחנה בין נזק צפוי לנזק תאונתי, ולשרטט את גבולות חובת הזהירות של המבוטח..

---

1. הרקע העובדתי: פינוי תחת אש (מטאפורית)

הפרשה נולדה על רקע הסכם השלום בין ישראל למצרים ופינוי חצי האי סיני. המשיבה 2, ההסתדרות הציונית העולמית, הייתה אחראית לפינוי ציוד חקלאי, כולל חממות זכוכית, מפתחת רפיח והעברתו לישראל.. לשם כך, התקשרה ההסתדרות הציונית עם חברת סולל בונה (המשיבה 1), בחוזה שחייב את סולל בונה לבטח את העבודות והציוד..

סולל בונה ביטחה את העבודות אצל המערערת, חברת "סלע", בפוליסה מסוג "קבלנים – כל הסיכונים".. במהלך עבודות הפירוק וההעברה, נגרמו נזקים כבדים לציוד:

פגיעות מכאניות: כלים הנדסיים של צה"ל, שעסקו בהריסת תשתיות היישובים, פגעו בציוד החממות המפורק שנח בצדי הדרכים..

גניבות ונזק בזדון: בדווים מקומיים בזזו ופגעו בחלק מהציוד

נזקי שינוע: נזקים שנגרמו במהלך ההובלה והאחסנה..

חברת הביטוח "סלע" סירבה לשלם את תגמולי הביטוח עבור מרבית הנזקים, בטענה כי לא מדובר בנזקים תאונתיים אלא בתוצאה ודאית של הכאוס ששרר באזור, וכן בהסתמך על חריגים בפוליסה הנוגעים למהומות ופעולות ממשלה.. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת סולל בונה, ועל כך הוגש הערעור..

---

2. נטל ההוכחה בביטוח "כל הסיכונים"

אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין היא שאלת נטל ההוכחה. חברת הביטוח טענה כי על המבוטח להוכיח את "תאונתיות" הנזק ואת נסיבותיו המדויקות.. הנשיא שמגר דחה גישה זו וקבע הלכה ברורה:

א. המבוטח מוכיח את הנזק, המבטח את החריג

בביטוח "כל הסיכונים", הביטוח הוא מעצם הגדרתו רחב ומקיף. לכן, המבוטח נדרש להוכיח רק שנגרם לו אובדן או נזק לרכוש המבוטח..

• המבוטח אינו חייב להוכיח כיצד בדיוק נגרם הנזק..

• המבוטח אינו חייב להוכיח את השתלשלות העניינים שהובילה לנזק..

לעומת זאת, אם המבטח טוען לתחולתו של חריג (כגון בלאי טבעי, זדון, או חריג ספציפי בפוליסה), נטל השכנוע מוטל עליו..

ב. יסוד ה"תאונתיות"

למרות שהמבוטח אינו צריך להוכיח את סיבת הנזק, עליו להראות כי הנזק היה "תאונתי" (Accidental) או "בלתי צפוי" (Unforeseen).. הנשיא שמגר מבהיר כי דרישה זו נועדה להוציא מכלל כיסוי נזקים שהם בגדר ודאות (כגון בלאי טבעי או פגם טבוע בנכס) או נזקים שנגרמו במכוון על ידי המבוטח.

עם זאת, נקבעה חזקה לכאורית: בדרך כלל, עצם קיומו של נזק פיזי לרכוש מקים חזקה כי מדובר באירוע תאונתי.. במקרה דנן, נקבע כי הנזקים שנגרמו על ידי דחפורי צה"ל או על ידי בדווים היו אירועים בלתי צפויים ובלתי מכוונים מצד המבוטחת, ולכן הם מכוסים.. רשלנות של המבוטח, אפילו אם היא חמורה, אינה שוללת את אופיו התאונתי של הנזק ואינה פוטרת את המבטח מאחריות (אלא אם כן מדובר במעשה מכוון או פזיזות קיצונית הגובלת בזדון)..

---

3. פרשנות דווקנית של חריגים לפוליסה

חברת הביטוח ניסתה להתנער מאחריותה בהסתמך על סעיף חריגים (General Exclusions) רחב, שכלל אירועים כמו מלחמה, מרי אזרחי, התקוממות ופעולות ממשלה.. בית המשפט ניתח את החריגים הללו בקפדנות, תוך יישום הכלל של פרשנות נגד המנסח, ובמיוחד כאשר מדובר בתניות פטור..

א. "מהומה" ו"מרי אזרחי" (Riot & Civil Commotion)

חברת הביטוח טענה כי התנגדות מתיישבי חבל ימית לפינוי יצרה מצב של "מרי אזרחי" שהוביל לנזקים.. בית המשפט דחה טענה זו. נקבע כי:

1. אף שהיו הפרות סדר ("מהומות"), הן לא הגיעו לכדי "מרי אזרחי" או "התקוממות עממית" (Popular Rising) כנדרש בנוסח הפוליסה האנגלית..

2. היה יחס סלחני מצד השלטונות כלפי המוחים, מה שמחליש את ההגדרה של מרד נגד השלטון..

3. העדר קשר סיבתי: חשוב מכך, לא הוכח שהנזק לציוד נגרם בגלל המהומות. הנזק נגרם מפעילות הנדסית של הצבא ומגניבות, ולא כתוצאה ישירה של ההפגנות.. בית המשפט סירב להכיר בשרשרת סיבתית ארוכה ("סיבה רחוקה") שבה ההפגנות גרמו לעיכוב, העיכוב גרם ללחץ זמנים, ולחץ הזמנים גרם לתאונות. יש לבחון את הגורם הישיר והדומיננטי..

ב. פעולת רשות ציבורית או ממשלה

חריג נוסף שהועלה נגע לנזק הנגרם מ"הוראת ממשלה… או רשות ציבורית".. בית המשפט קבע כי חריג זה חל רק כאשר הנזק הוא תוצאה של פעולה מכוונת של הרשות להרוס את הרכוש המבוטח (למשל, הפקעה או הריסה יזומה).. במקרה זה, הפגיעה בציוד על ידי טרקטורים של צה"ל הייתה אגבית ובלתי מכוונת, תוך כדי עבודות תשתית אחרות, ולא מכוח הוראה להשמיד את החממות..

---

4. תחליף פונקציונלי: סוגיית השמירה

אחת הטענות המעניינות של חברת הביטוח נגעה להפרת תנאי המיגון. הפוליסה דרשה שמירה קבועה באתר לאחר שעות העבודה כתנאי לכיסוי סיכוני גניבה.. סולל בונה לא הציבה שומרים מטעמה באזור בו נגנבו גנרטורים.

בית המשפט הפעיל שיקול דעת פרשני-תכליתי וקבע כי התנאי קוים.

• העובדות: האזור הוכרז כשטח צבאי סגור, ונאסר על אזרחי סולל בונה להישאר בו בלילה..

• הפרשנות: כוחות צה"ל שהיו פרוסים בשטח ומנעו כניסת זרים שימשו למעשה כ"שומרים"..

• המסקנה: סגירת האזור ונוכחות החיילים הגשימו את מטרת סעיף השמירה – הקטנת סיכון הגניבה. מאחר והמבטחת לא הגדירה דרישת שמירה "אישית" או ספציפית יותר, נוכחות הצבא נחשבת כמילוי התנאי.. זהו יישום קלאסי של הכלל לפיו עמימות בחוזה ביטוח פועלת לרעת המבטח.

---

5. דיני ראיות: חיסיון מסמכי משא ומתן לפשרה

בחלקו האחרון של פסק הדין, נדונה סוגיה ראייתית חשובה הנוגעת למסמכים המסומנים "מבלי לפגוע בזכויות" (Without Prejudice). חברת הביטוח ביקשה לפסול מסמך (מוצג ת/30 – חוות דעת שמאי פנימית) בטענה שהיה חלק ממשא ומתן לפשרה..

הנשיא שמגר מנתח את הרציונל העומד מאחורי החיסיון הזה: עידוד פשרות ומניעת התדיינות משפטית, על ידי כך שצדדים לא יחששו שהצעותיהם ישמשו כהודאה בחבות..

הכללים שנקבעו:

1. מבחן המהות: הכותרת "מבלי לפגוע בזכויות" אינה מעניקה חיסיון אוטומטי, והיעדרה אינו שולל אותו. המבחן הוא האם המסמך היה חלק מניסיון אמיתי וכנה להגיע לפשרה בסכסוך..

2. חריגים: מסמך עשוי להיות קביל אם הוא מהווה, למשל, קיבול של הצעה שיצר חוזה מחייב, או אם הוא כולל הודאה בעובדות שאינה קשורה לוויתורים במסגרת הפשרה..

3. יישום במקרה דנן: בית המשפט הבחין בין מכתב המהווה הצעת פשרה (שנפסל כראיה – מוצג ת/49) לבין חוות דעת שמאית (מוצג ת/30) שהוגשה ללא קשר ישיר לוויתור הדדי, אלא כהערכת נזק.. בסופו של יום, חישוב הפיצויים התבסס על חוות הדעת השמאית משום שהמבטחת לא הציגה חוות דעת נגדית סותרת בבית המשפט המחוזי..

---

6. סיכום והשלכות

פסק הדין מקבל את הערעור בחלקו הקטן בלבד (לעניין חישוב הפרשי הצמדה וריבית), אך דוחה את טענותיה המהותיות של חברת הביטוח..

התובנות המרכזיות ליועצים משפטיים, מנהלי סיכונים ומבוטחים:

1. כוחה של פוליסת "כל הסיכונים": נטל ההוכחה על המבוטח הוא מינימלי – להראות נזק. הנטל הכבד להוכיח שהנזק אינו מכוסה מוטל על הכתפיים הרחבות של המבטח.

2. פרשנות מצמצמת לחריגים: בתי המשפט לא יאפשרו לחברות ביטוח להשתמש בחריגים כלליים ועמומים (כמו "מרי אזרחי" או "פעולת ממשלה") כדי להתחמק מכיסוי נזקים שהם תאונתיים באופיים, גם אם הם מתרחשים בסביבה כאוטית.

3. גמישות ביישום תנאי מיגון: כאשר המבוטח אינו יכול לקיים תנאי מיגון כלשונו עקב נסיבות חיצוניות (כגון הוראות צבא), אך מטרת המיגון מושגת באמצעים חלופיים, הכיסוי הביטוחי יישמר.

4. זהירות בניהול מו"מ: מסמכים המוחלפים בעת יישוב תביעה חייבים להיות מנוהלים בזהירות. בעוד שהחיסיון קיים, הוא אינו מוחלט, ויש לוודא שהמסמכים אכן משקפים מהלך של פשרה כדי לזכות בהגנה.

פסק הדין מדגיש את המגמה השיפוטית להגן על הציפיות הסבירות של המבוטח ולמנוע ריקון הפוליסה מתוכן באמצעות פרשנות דווקנית של חריגים.