ביטוח לאומי דחה תביעה בשל איחור בהגשת התביעה בהתאם לסעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי

מה קבעו בתי הדין בפועל?

1. דחייה בשל איחור ממועד הרישום הראשון

• בל (אזורי ת"א, 2021) – עובד שטען למיקרוטראומה בגב. ברשומה רפואית נמצא תיעוד של כאבי גב מלפני יותר משנה ממועד הגשת התביעה. ביה״ד קיבל את עמדת המוסד: מאחר שלא ניתן טעם מיוחד לאיחור, התביעה נדחתה.

• הנימוק: הדרישה בסעיף 84א(א)(3) היא מהותית, והנטל על התובע להסביר למה לא פעל מיד עם הופעת הליקוי ברשומה.

2. פרשנות מקלה – לא כל רישום רפואי ייחשב "תחילת ליקוי"

• עב"ל 4901-02-16 פלוני נ' המוסד (ביה״ד הארצי, 2018) – הארצי קבע שיש לפרש בזהירות את המונח “רשומה רפואית ראשונה”:

  • אם מדובר ברישום כללי (כמו "כאב גב" לא ממוקד), זה לא בהכרח המועד הקובע.

  • רק כאשר יש רישום ברור ומתועד על ליקוי רלוונטי שממנו ניתן להבין שמדובר בנכות בעבודה – מתחיל מניין ה־12 חודשים.

  • במקרה הספציפי, חלק מהטענות נדחו רטרואקטיבית בלבד, אך לא נפסלו על הסף.

3. הארכת מועד / טעמים מיוחדים

• בפסיקה נקבע כי "טעם מיוחד" יכול להיות:

  • חוסר מודעות של העובד לזיקה בין מצבו לבין עבודתו.

  • מצבים רפואיים קשים או חוסר יכולת תפקודית בתקופת האיחור.

  • מקרים בהם הרופא לא הסביר לעובד שהליקוי קשור לעבודה.

• במקרים כאלו בתי הדין אפשרו הגשת תביעה גם לאחר שנה, ולעיתים הגבילו רק את התקופה הרטרואקטיבית.

4. דוגמה לדחייה מחמת שיהוי ממועד הרשומה

• בל (אזורי חיפה, 2010 – שביט יהושע) – התובע פנה עשרות שנים אחרי הרישום הראשון. ביה"ד הדגיש את סעיף 84א(א)(3) ודחה את התביעה. לא נמצא טעם מיוחד המצדיק איחור כזה.

סיכום ההלכה למעשה

1. הכלל – המועד נמדד מהרישום הרפואי הראשון של הליקוי הספציפי.

2. איחור של מעל 12 חודשים → עלול להביא לדחייה אם אין "טעם מיוחד".

3. לא כל רישום כללי נחשב "תחילת ליקוי" – צריך להיות קשר ברור למחלה/נכות הנטענת.

4. במקרים חריגים – ביה״ד מכיר ב"טעמים מיוחדים" ומאריך מועד, או מפחית רק רטרואקטיביות.