מסמר בעין ורשלנות תורמת: מתי העובד אינו אשם בתאונת עבודה? (ע"א 5435/07)

 

תאונות עבודה רבות מתרחשות בגלל רגע אחד של חוסר תשומת לב או שימוש בכלי עבודה פגום. במקרים כאלו, המעסיקים טוענים לעיתים קרובות: "העובד אשם, הוא היה צריך להיזהר". המשמעות המשפטית של טענה זו נקראת "אשם תורם", והיא עלולה להפחית משמעותית את סכום הפיצויים.

פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים קובע גבולות ברורים ומגן על העובד החלש והלא מנוסה. המאמר הבא סוקר את המקרה ומסביר מתי בית המשפט יסרב להאשים את העובד בתאונה של עצמו.

הסיפור: עובד חדש, פטיש מקולקל ומסמר בעין

 

המערער, מוחמד אבו ליל, היה עובד צעיר שהחל לעבוד באתר בנייה. ימים ספורים בלבד לאחר שהתחיל את עבודתו, הוא ניסה לתקן פטיש שהתקלקל. במהלך הניסיון, ניתז מסמר ופגע ישירות בעין שמאל שלו, מה שגרם לפגיעה בראייה.

בית המשפט המחוזי קבע כי המעסיקה (חברת המהנדסים) התרשלה. היא סיפקה לעובד כלי עבודה לא תקין, לא נתנה לו כלי חלופי ולא הדריכה אותו כיצד לפעול במקרה של תקלה.

המאבק המשפטי: האם העובד אשם?

 

חברת הביטוח והמעסיקה הגישו ערעור לבית המשפט העליון. הטענה המרכזית שלהן הייתה כי לעובד יש "אשם תורם". כלומר, הוא היה צריך להבין לבד שפעולת התיקון מסוכנת ולהימנע ממנה .

החלטת בית המשפט העליון: הגנה על העובד

 

בית המשפט העליון, בראשות השופט רובינשטיין, דחה את טענת המעסיקה באופן נחרץ. נקבע הכלל הבא:

• הנטייה השיפוטית: בתי המשפט נוטים שלא להטיל אשם תורם על העובד, אלא במקרים קיצוניים וברורים שבהם רשלנות העובד "בולטת לעין" .

• חובת המעביד: המעביד הוא זה ששולט במקום העבודה. הוא חייב לספק שיטות עבודה בטוחות והדרכה. יש להחמיר עם המעביד ולהקל עם העובד .

במקרה של אבו ליל, נקבע כי הוא היה צעיר, חסר ניסיון, ולא קיבל הדרכה. הוא פעל כפי שראה עובדים אחרים פועלים, ולכן אין להטיל עליו שום אשמה .

הפיצוי הכספי: כמה שווה כאב וסבל על פגיעה בעין?

 

העובד הגיש ערעור משלו, בטענה שהפיצוי שנפסק לו נמוך מדי. בדרך כלל, ערכאת הערעור לא מתערבת בסכומי הפיצויים שקבע בית המשפט המחוזי, אלא אם נפלה טעות קיצונית .

במקרה זה, בית המשפט העליון החליט להתערב ברכיב אחד ספציפי: "כאב וסבל". בית המשפט המחוזי פסק לעובד 150,000 ₪ בגין כאב וסבל. שופטי העליון קבעו שסכום זה נמוך מדי עבור פגיעה בעין.

הנימוקים להגדלת הפיצוי:

• רגישות האיבר: הראייה היא חוש חשוב ורגיש ביותר. השופט ציטט מהמקורות: "ומתוק האור, וטוב לעיניים לראות את השמש".

• חשש לעתיד: קיים חשש תמידי לפגיעה בעין הבריאה שנותרה, מה שמגדיל את החרדה והסבל.

התוצאה: סכום הפיצוי בגין כאב וסבל הוגדל ל-225,000 ₪.

מה למדנו? 3 נקודות לקחת הביתה

 

פסק הדין מלמד אותנו מספר שיעורים חשובים לעובדים ולמעסיקים:

1. אשם תורם הוא נדיר: מעסיק שלא סיפק הדרכה או כלי עבודה תקינים יתקשה מאוד לגלגל את האשמה על עובד זוטר שנפגע, במיוחד אם הוא עובד חדש.

2. חשיבות ההדרכה: האחריות לבטיחות היא קודם כל של המעסיק. אי-מתן הוראות ברורות הוא מתכון בטוח לתביעת נזיקין מוצלחת.

3. ערך הראייה: בתי המשפט רואים בפגיעה בעיניים נזק משמעותי במיוחד, המצדיק פיצוי מוגדל בגין עוגמת הנפש ("כאב וסבל"), מעבר לנכות הפיזית היבשה.

---

הערה: מאמר זה מבוסס על פסק הדין ע"א 5435/07 ואינו מהווה ייעוץ משפטי. בכל מקרה של תאונת עבודה יש להיוועץ בעורך דין.