נמחץ בין משאית לנגרר: מי אחראי לפצות וכמה? (ע"א 4196/06)

 

תאונות דרכים המערבות רכבי עבודה כבדים, כמו משאיות ונגררים, יוצרות לעיתים קרובות סבך משפטי. השאלה "איזה רכב גרם לתאונה?" אינה רק טכנית – היא שווה הרבה כסף.

פסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת המגן נ' סלימאן סאלם עוסק בדיוק בנקודה הזו: האם נגרר נחשב לרכב נפרד? מתי עובד זכאי לפיצוי מוגדל (זכות ה-25%)? ואיך מחשבים נכון את הקיזוז מול הביטוח הלאומי?

התאונה: רגע של חוסר תשומת לב

 

סלימאן סאלם, נהג משאית יליד 1972, עבד בחברה של אביו. ביום התאונה, הוא ניסה לחבר (לרתום) עגלה נגררת למשאית שלו. במהלך הפעולה, המשאית התדרדרה לאחור, וסלימאן נמחץ בינה לבין הנגרר. הפגיעה הייתה קשה, בעיקר בפנים ובלסת, והוא נותר עם נכות רפואית משמעותית.

הקרב על ה-25%: משאית או נגרר?

 

הסוגיה המעניינת ביותר בתיק נגעה לכיסו של הנפגע. בתאונות עבודה, אם הגמלאות שמקבל הנפגע מהביטוח הלאומי גבוהות מסכום הפיצויים, התביעה "נבלעת" והנפגע לא מקבל דבר מחברת הביטוח. החריג לכך (סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי) קובע שאם המזיק הוא "צד שלישי" (לא המעביד), הנפגע יקבל בכל מקרה 25% מהנזק.

הטענה היצירתית של העובד: סלימאן טען שהנגרר שייך לדוד שלו (עסק עצמאי), ולא לאביו המעסיק. לכן, לטענתו, הנגרר הוא "צד שלישי" שגרם לתאונה, ומגיע לו לקבל 25% מהפיצויים בנוסף לגמלאות .

הכרעת בית המשפט העליון: השופט ריבלין דחה את הטענה וקבע:

• המשאית היא האשמה: התאונה נגרמה כי המשאית התדרדרה. הנגרר היה פסיבי ("סדן") ולא היווה כלי רכב מנועי עצמאי באותו רגע .

• הבעלות: המשאית הייתה בבעלות המעסיק (החברה של האב). לכן, אין כאן "צד שלישי" זר, אלא תאונת עבודה קלאסית שבה המעביד מעורב. התוצאה: אין זכאות לבונוס של ה-25% .

חישוב הנכות: חיבור או שקלול?

 

נקודה חשובה נוספת בפסק הדין נוגעת לחישוב אחוזי הנכות. המומחה הרפואי בתיק חיבר את אחוזי הנכות השונים בצורה חשבונית (סכימה) והגיע ל-100% נכות רפואית .

בית המשפט תיקן זאת והזכיר כלל יסוד: בנזיקין, חישוב נכויות נעשה בשיטת השקלול (מפחיתים את הנכות מהיתרה הבריאה), ולא בחיבור רגיל. לאחר התיקון, הנכות הרפואית הועמדה על כ-69%. למרות זאת, בית המשפט המחוזי קבע נכות תפקודית של 55%, והעליון אישר זאת כסבירה.

הניצחון של חברת הביטוח: עדכון אקטוארי

 

חברת הביטוח ערערה על גובה הניכוי של תשלומי הביטוח הלאומי. היא הגישה חוות דעת אקטוארית עדכנית, אך בית המשפט המחוזי השתמש בחוות דעת ישנה יותר.

בית המשפט העליון קיבל את הערעור בנקודה זו וקבע:

• האמת העדכנית קובעת: יש להעדיף חוות דעת אקטוארית עדכנית המוגשת סמוך לפסק הדין, שכן היא משקפת נכון יותר את הריביות וההצמדות על תשלומים ששולמו בעבר .

• המשמעות: הגדלת הניכוי של הביטוח הלאומי מקטינה את הסכום שחברת הביטוח צריכה לשלם לנפגע.

סיכום: 3 תובנות מפרשת המגן

 

1. זהו את הגורם: בתאונה המערבת מספר רכבים (גורר ונגרר), בית המשפט יבדוק איזה רכב יצר את הסיכון התעבורתי. זהות הרכב קובעת את זהות המבטח ואת היקף הזכויות.

2. אין כפל מבצעים: בתאונת עבודה שבה המעביד הוא בעל הרכב הפוגע, קשה מאוד להפעיל את סעיף 330 ולקבל את תוספת ה-25%.

3. האקטואריה קובעת: בתיקי נזיקין גדולים, חוות דעת אקטוארית מעודכנת היא קריטית. הפרשי הצמדה וריבית על גמלאות עבר יכולים לשנות את סכום הפיצוי במאות אלפי שקלים.

---

הערה: מאמר זה מבוסס על פסק הדין ע"א 4196/06 ואינו מהווה ייעוץ משפטי.