תביעה שנבלעת: המדריך המלא לסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי וחישוב פיצויים בתאונות מעורבות

ניתוח עומק של פסק הדין ע"א 8960/06 – ג'אסר טמיזה נ' מנורה חברה לביטוח ואח'

עולם הנזיקין הישראלי, ובפרט תחום הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מפגיש לא אחת שני ענקי משפט: חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים) וחוק הביטוח הלאומי. המפגש הזה יוצר לעיתים קרובות חיכוך משפטי המכונה "תביעה נבלעת" – מצב שבו הנזק המחושב בדיני הנזיקין נמוך מסך הגמלאות שהנפגע מקבל מהמוסד לביטוח לאומי. פסק הדין בעניין טמיזה נ' מנורה, שניתן בבית המשפט העליון מפי כבוד השופט אליקים רובינשטיין (בהסכמת המשנה לנשיאה ריבלין והשופטת ארבל), הוא מסמך מכונן להבנת הדינמיקה הזו. הוא מחדד את הכללים לגבי "זכות ה-25%", בוחן את מעמדם של עובדים פלסטינים הנפגעים בישראל, ומציב גבולות ברורים להתערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות.

 

• הסוגיה המשפטית: האם נפגע תאונת עבודה (שהיא גם תאונת דרכים) זכאי לקבל 25% מהפיצויים מחברת הביטוח, גם אם סכום הפיצויים הכולל נמוך מסכום גמלאות הביטוח הלאומי ("תביעה נבלעת")?

• ההכרעה: בית המשפט העליון קבע כי לא. סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי, המעניק את זכות ה-25%, אינו חל בדרך כלל על תאונות עבודה שבהן המעביד מעורב, שכן לביטוח הלאומי אין זכות שיבוב (חזרה) כלפי המעביד.

• חישוב נזק לעובד פלסטיני: בית המשפט אישר את קביעת שכר הבסיס לפי השכר הממוצע באזור מגוריו של הנפגע (השטחים) ולא לפי השכר הממוצע בישראל או שכר המינימום הישראלי, בהעדר הוכחה אחרת.

• הסדר דיוני: הסכמה דיונית לראות באירוע "תאונת דרכים" לצורך חישוב הנזק, אינה משנה את מהות האירוע כ"תאונת עבודה" לעניין ניכוי הגמלאות וזכויות השיבוב.

---

מבוא: המתח שבין פיצוי נזיקי לביטחון סוציאלי

 

בדיני הנזיקין בישראל חל עיקרון העל של "השבת המצב לקדמותו" (Restitutio ad integrum). מנגד, עומד העיקרון של מניעת "כפל פיצוי". כאשר אדם נפגע בתאונה, הוא עשוי להיות זכאי לפיצוי משני מקורות עיקריים:

1. המזיק/המבטח: מכוח פקודת הנזיקין או חוק הפלת"ד.

2. המוסד לביטוח לאומי (מל"ל): מכוח חוק הביטוח הלאומי (נכות כללית, נכות מעבודה וכו').

כדי למנוע מצב שהניזוק יקבל פיצוי העולה על נזקו האמיתי (יותר מ-100%), החוק קובע מנגנון של "ניכוי גמלאות". מסכום הפיצוי שנפסק בתביעת הנזיקין, מופחת סכום הגמלאות ששילם וישלם המל"ל. הבעיה מתעוררת כאשר סכום הגמלאות גבוה מסכום הנזק הנזיקי. במצב זה, התביעה הנזיקית "נבלעת", והניזוק נותר לכאורה ללא פיצוי מחברת הביטוח, אלא רק עם גמלאות המל"ל. סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי מנסה לתת פתרון חלקי למצב זה, ופסק הדין שלפנינו בוחן את גבולותיו של פתרון זה.

---

חלק ראשון: הרקע העובדתי והדיוני

 

התאונה והצדדים

 

המערער, ג'אסר טמיזה, יליד 1982, הוא פלסטיני תושב כפר ליד חברון. האירוע המצער התרחש ביום 20.1.1997, בהיותו בן 14.5 בלבד (אם כי הועסק כעובד). הוא הועסק על ידי המשיבים 2-3 בגריסת עצים בשטח ישראל. במהלך העבודה, רגלו נלכדה במגרסה שנגררה על ידי טרקטור, וכתוצאה מכך נקטעה רגלו השמאלית מתחת לברך .

המסלול הדיוני המפותל

 

המקרה הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. המל"ל קבע למערער נכות צמיתה בשיעור של 83% (לאחר הפעלת תקנה 15). במקביל, הגיש המערער תביעה נזיקית לבית המשפט המחוזי. כדי לייעל את הדיון, הגיעו הצדדים להסדר דיוני: הוסכם כי התיק יידון כאילו מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד, מבלי להודות בחבות המשפטית המדויקת, אלא לצורך מנגנון ההכרעה.

"הבליעה" בבית המשפט המחוזי

 

בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת מזרחי) העריך את נזקיו של טמיזה בסכום כולל של 906,449 ₪. הפיצוי כלל ראשי נזק שונים (כאב וסבל, הפסד שכר, עזרת הזולת ועוד). אולם, כאן נוצר הפרדוקס הכלכלי:

• גמלאות הביטוח הלאומי (המחושבות לפי השכר הממוצע בישראל, בהיותו נפגע עבודה בישראל) עמדו על סך מהוון של 1,600,892 ₪.

• הנזק הנזיקי (המחושב לפי כושר ההשתכרות הריאלי של המערער כתושב השטחים) עמד על 906,449 ₪ בלבד.

התוצאה: הגמלאות עלו על הנזק בכ-700,000 ₪. התביעה "נבלעה" לחלוטין. המערער ניסה לטעון כי למרות הבליעה, הוא זכאי ל-25% מסכום הנזק (כ-226,000 ₪) מכוח סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו ודחה את התביעה כולה .

---

חלק שני: ניתוח סוגיית גובה הנזק וראשי הנזק השונים

 

לפני שצוללים לסוגיה המשפטית המורכבת של "הבליעה", פסק הדין סוקר את אופן חישוב הנזק. חלק זה חשוב במיוחד להבנת אופן חישוב פיצויים לתושבי שטחים או לאוכלוסיות בעלות פוטנציאל השתכרות נמוך.

1. הנכות התפקודית מול הנכות הרפואית

 

המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר פרנקל, קבע נכות רפואית של 52.5%. המערער טען לנכות תפקודית של 100%, בטענה שהוא חסר השכלה (סיים כיתה ו') וקטוע רגל, ולכן הוא "שבר כלי". בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו העליון, דחו גישה זו והעמידו את הנכות התפקודית על 60%. הנימוקים:

• ראיות התנהגותיות: חוקר פרטי תיעד את המערער הולך ללא קביים ואף רוכב על חמור. עדות זו סתרה את הטענה לחוסר יכולת ניידות מוחלט.

• גיל צעיר: המערער נפגע בגיל צעיר מאוד (14.5). גיל כזה מאפשר הסבה מקצועית והסתגלות למום, בניגוד לאדם מבוגר.

• פסיקה השוואתית: נקבע כי נכות של 60% במקרה של קטיעה מתחת לברך היא סבירה ועולה בקנה אחד עם תקדימים (כגון עניין אייגר).

2. בסיס השכר: הדילמה של תושבי האזור

 

אחת הסוגיות הרגישות היא קביעת שכר הבסיס לעתיד (פוטנציאל ההשתכרות) של פלסטינים העובדים בישראל או בשטחים. המערער טען כי יש לחשב את שכרו לפי הממוצע בין שכר המינימום בישראל לשכר הממוצע במשק, או לכל הפחות 2,500 ₪. בית המשפט העליון אישר את פסיקת המחוזי על בסיס שכר של 2,000 ₪. הניתוח המשפטי:

• נטל ההוכחה: המערער לא הוכיח שהשתכר 2,500 ₪ לפני התאונה (לא הביא תצהיר מאביו שלטענתו קיבל את השכר).

• מבחן האזור הגאוגרפי: השכר הממוצע באזור מגוריו של המערער (הרשות הפלסטינית) עמד על כ-1,570-1,800 ₪. בית המשפט פסק 2,000 ₪, סכום שהוא למעשה גבוה מהממוצע הסטטיסטי באזורו.

• דחיית השוואות לא רלוונטיות: בית המשפט הבחין בין המקרה הזה לבין מקרים של תושבי מזרח ירושלים (שיש להם זיקה חזקה לשוק הישראלי) או בעלי מקצוע מומחים (כמו טייחים) שיכולים להוכיח השתכרות גבוהה בישראל .

• העדר השכלה: העובדה שהמערער נשר מלימודים בכיתה ו' שימשה כאינדיקציה לכך שפוטנציאל השתכרותו אינו ברף הגבוה.

3. ראש נזק: עזרת הזולת וניידות

 

נפסקו סכומים גלובליים (כ-112,000 ₪ לעזרת הזולת וכ-90,000 ₪ לניידות). הערעור בנקודות אלו נדחה בהתבסס על הכלל של אי-התערבות ב"אומדנא" של הערכאה הדיונית. בית המשפט ציין כי בהתחשב בעלויות המחיה באזור מגוריו של המערער, הסכומים אינם נמוכים .

---

חלק שלישי: סוגיית "הבליעה" וסעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי

 

זהו לב ליבו המשפטי של פסק הדין. הסוגיה היא האם ניתן להציל משהו מהתביעה הנזיקית למרות שסכום הגמלאות (1.6 מיליון ₪) עולה על הנזק (0.9 מיליון ₪).

מהו סעיף 330(ג)?

 

סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי נועד לתמרץ ניזוקים להגיש תביעות נגד צדדים שלישיים (מזיקים), גם כאשר הגמלאות מכסות את הנזק. הסעיף קובע שאם הניזוק תובע את הצד השלישי, והמל"ל לא תבע אותו, הניזוק יהיה זכאי ל-25% מסכום הנזק שנפסק, והמל"ל יקבל את היתרה (עד 75%) בשיבוב.

מדוע הסעיף לא חל במקרה זה?

 

בית המשפט העליון דחה את השימוש בסעיף 330(ג) משני נימוקים עיקריים – פרוצדורלי ומהותי.

1. הנימוק הפרוצדורלי: חובת ההודעה

 

החוק דורש תנאי סף: על הניזוק לשלוח הודעה בדואר רשום למל"ל על הגשת התביעה הנזיקית . במקרה דנן, המערער כשל בהוכחת משלוח ההודעה. הוא ניסה להגיש מסמכים בדיעבד (בשלב הערעור), אך רשמת בית המשפט העליון דחתה זאת. בית המשפט קבע כי מדובר ב"מחדל דיוני" שאין להקל בו ראש.

2. הנימוק המהותי: חריג "תאונת העבודה"

 

זהו הלקח החשוב ביותר למשפטנים. סעיף 330(ג) חל בדרך כלל כאשר המזיק הוא "צד שלישי" זר. אולם, כאשר מדובר בתאונת עבודה, שבה המעביד הוא (לפחות חלקית) האחראי או המבוטח, הדינמיקה משתנה.

• הכלל: המל"ל אינו יכול לחזור בתביעת שיבוב נגד המעביד (ששילם דמי ביטוח לאומי עבור העובד).

• התוצאה: אם למל"ל אין זכות תביעה נגד המעביד, הרציונל של "חלוקת השלל" (25% לניזוק, 75% למל"ל) קורס.

• היישום בתיק זה: המערער הוכר כנפגע תאונת עבודה. המשיבים 2-3 היו מעבידיו. לכן, לא חל ההסדר של סעיף 330(ג) המאפשר קבלת 25% "אקסטרה". בית המשפט מצטט תקדימים (גרינשטיין, עזבון מנשה) הקובעים כי בתאונות עבודה, הסעיף לרוב אינו רלוונטי.

הסכנה שב"אחיזת המקל בשני קצותיו"

 

המערער ניסה להסתמך על ההסדר הדיוני שקבע כי האירוע יידון כ"תאונת דרכים". הוא טען: אם הסכמנו שזו תאונת דרכים, אז זו לא תאונת עבודה, ולכן סעיף 330(ג) צריך לחול. בית המשפט דחה טענה זו בתוקף וכינה אותה "אחיזת המקל בשני קצותיו" :

1. קצה אחד: המערער נהנה מכך שהאירוע סווג כתאונת דרכים לצורך האחריות (אחריות מוחלטת, ללא צורך להוכיח רשלנות).

2. הקצה השני: המערער מנסה להתעלם מכך שזו תאונת עבודה כדי לזכות ב-25% הנוספים. בית המשפט קבע שההסדר הדיוני נועד לייעל את הדיון ולא לשנות את המציאות המשפטית המהותית כלפי הביטוח הלאומי. אי אפשר ליהנות מכל העולמות.

---

חלק רביעי: כללי התערבות ערכאת ערעור – הלכה למעשה

 

פסק הדין משמש גם כתזכורת מצוינת לכללי היסוד של ערעורים אזרחיים. השופט רובינשטיין חוזר על המנטרה הידועה: אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה.

מתי לא מתערבים?

 

• כאשר הערכאה הדיונית (המחוזי) התרשמה באופן ישיר מהעדים.

• כאשר הפיצוי נפסקו על דרך "אומדנה" (הערכה גלובלית). בתחום זה, גדרי ההתערבות מצומצמים עוד יותר ומוגבלים רק ל"טעות בולטת".

המבחן הכולל: הסכום הסופי

 

בית המשפט מדגיש כי בחינת הערעור אינה צריכה להיות "מיקרו-סקופית" של כל ראש נזק בנפרד, אלא בחינה של הסכום הכולל. בציטוט מפסק דין בן חיון, מבהיר בית המשפט: "אם מסתבר כי הסכום הכולל של נזקי הממון הינו סביר, אין צורך לקיים בחינה מעמיקה של ראשי הנזק". במקרה דנן, נפסק שהסכום הכולל (כ-900 אלף ₪) הוא סביר ביחס לנתוני היסוד של התובע.

---

סיכום ומסקנות אופרטיביות

 

פסק הדין בעניין טמיזה מלמד אותנו מספר שיעורים חשובים בניהול תיקי נזיקין מורכבים:

1. הסדרים דיוניים דורשים זהירות: עורכי דין המגיעים להסדר דיוני ("נידון בתיק כפלת"ד") חייבים להבין את ההשלכות המהותיות של ההסדר על זכויות הניכוי והשיבוב מול הביטוח הלאומי. ההסדר אינו "מטה קסם" המעלים את אופי התאונה כתאונת עבודה.

2. חשיבות הפרוצדורה מול המל"ל: מי שבונה על "זכות ה-25%" (סעיף 330(ג)) חייב להקפיד קלה כחמורה על משלוח הודעה בדואר רשום למל"ל בזמן אמת. ניסיון לתקן זאת בערעור נדון לכישלון.

3. תקרת הזכוכית של "הבליעה": במקרים של נפגעי עבודה המשתכרים שכר נמוך (כמו עובדים זרים או פלסטינים), אך מקבלים גמלאות מל"ל המחושבות לפי בסיס גבוה יותר (כגון שכר מינימום ישראלי), הסיכוי לתביעה נבלעת הוא גבוה מאוד. במקרים אלו, ניהול תביעת נזיקין יקרה עשוי להתברר כברכה לבטלה.

4. הפן האנושי: בית המשפט מציין בסוף דבריו כי למרות דחיית הערעור, המערער לא נותר חסר כל. הוא קיבל פיצוי כולל של כ-1.6 מיליון ₪ (באמצעות המל"ל), סכום העולה משמעותית על הנזק שהוערך בבית המשפט. הערעור היה ניסיון לקבל "בונוס" נוסף, אך הדין לא אפשר זאת.

פסק דין זה נותר הלכה מנחה בכל הנוגע ליחסים המשולשים שבין הניזוק, המזיק והביטוח הלאומי, ומדגיש את הצורך בתכנון אסטרטגי מדוקדק של תביעות נזיקין בסיטואציות של "בליעה".

---

שאלות ותשובות (FAQ) בנושא פסק הדין טמיזה

 

שאלה: מהי "תביעה נבלעת" בנזיקין? תשובה: מצב שבו סכום הפיצויים שפוסק בית המשפט בתביעת נזיקין נמוך מסכום הגמלאות שהניזוק מקבל מהביטוח הלאומי בגין אותה תאונה. במצב כזה, חברת הביטוח מנכה את מלוא סכום הגמלאות מהפיצוי, והניזוק נשאר עם "אפס" פיצוי מהתביעה (הוא מקבל את כספו רק מהביטוח הלאומי).

שאלה: האם תמיד כאשר התביעה נבלעת הניזוק לא מקבל כלום מחברת הביטוח? תשובה: לא. סעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי קובע חריג: אם הניזוק הגיש תביעה והודיע למל"ל, הוא עשוי להיות זכאי ל-25% מהנזק, גם אם התביעה נבלעת. אולם, כפי שנקבע בפסק דין זה, חריג זה אינו חל בדרך כלל בתאונות עבודה שבהן המעביד מעורב .

שאלה: כיצד נקבע שכר הבסיס לעובד פלסטיני שנפגע בישראל? תשובה: בית המשפט קבע כי שכר הבסיס ייקבע לפי פוטנציאל ההשתכרות הריאלי של הנפגע. אם מדובר בתושב שטחים חסר השכלה או מקצוע ייחודי, השכר ייקבע לפי השכר הממוצע באזור מגוריו (ברשות הפלסטינית) ולא לפי השכר הממוצע בישראל, אלא אם הוכח שיש לו זיקה תעסוקתית יציבה ומוכחת לשוק הישראלי .

שאלה: מדוע נדחתה הטענה שנכותו התפקודית של המערער היא 100%? תשובה: למרות הקטיעה והעדר ההשכלה, הוכח כי המערער מסוגל להתנייד (רוכב על חמור, הולך ללא קביים) והוא צעיר מאוד, מה שמאפשר לו להשתקם ולמצוא עבודה חלקית. לכן הנכות הועמדה על 60% ולא 100% .

שאלה: מהי המשמעות של הסדר דיוני הקובע שאירוע הוא "תאונת דרכים"? תשובה: בפסק הדין נקבע כי הסדר כזה מחייב את הצדדים לעניין אופן חישוב הפיצוי והאחריות (פלת"ד), אך הוא אינו יכול לשנות את המהות המשפטית כלפי הביטוח הלאומי. אם האירוע הוא במהותו תאונת עבודה, ההסדר הדיוני לא יהפוך אותו לתאונה "רגילה" לצורך הפעלת סעיף 330(ג) .