הפיצוי הגלובלי והטעות החשבונאית: מתי העליון מתערב?
ניתוח עומק של פסק הדין ע"א 1112/05 – דוד טייב נ' אנואר אבו עראר וכלל חברה לביטוח
אחת הטענות הנפוצות ביותר בערעורי נזיקין היא: "הסכום שנפסק נמוך מדי" (או גבוה מדי). בדרך כלל, תשובת בית המשפט העליון היא קצרה וקרה: "ערכאת הערעור אינה מתערבת בגובה הנזק". זהו כלל ברזל. השופט שראה את העדים ושמע את הראיות הוא זה שיקבע כמה שווה הכאב וכמה שווה הפסד השכר.
אולם, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. פסק הדין בפרשת דוד טייב, שניתן מפי המשנה לנשיאה (כתוארו אז) אליעזר ריבלין, הוא דוגמה קלאסית למקרה שבו בית המשפט העליון אומר: "עד כאן". כאשר הפער בין החישוב המתמטי היבש לבין "האומדנה" (ההערכה הכללית) של השופט הוא גדול מדי ולא מוסבר – הערעור יתקבל.
התאונה: טרקטור, עמוד ברזל ומחלה תורשתית
דוד טייב היה קבלן צנרת עצמאי, בן 36, בשיא כוחו. יום אחד, בעת שנהג בטרקטור, אירעה תאונה מוזרה: הטרקטור פגע בעמוד ברזל, והעמוד פגע בראשו של דוד. מעוצמת המכה הוא נפל על ברכיו . במבט ראשון, זה נראה כמו פציעה פשוטה. הוא שוחרר מחדר המיון באותו יום. אך כעבור שבועיים החלו כאבים בברך, שהובילו לניתוחים. בהמשך הופיעו כאבי ראש, סחרחורות והתדרדרות נפשית קשה. דוד טען שהוא לא מסוגל לחזור לעבודתו.
התעלומה הרפואית: האם התאונה אשמה?
בבית המשפט המחוזי התנהל קרב מומחים.
-
הברך: האורתופד קבע נכות של 10%, אבל הטיל פצצה: ייתכן שהכאבים נובעים בכלל ממחלת F.M.F (קדחת ים תיכונית משפחתית) – מחלה תורשתית שיש לדוד, ולא מהתאונה .
-
הראש: הנוירולוג קבע שאין שום נכות נוירולוגית.
-
הנפש: הפסיכיאטרית מצאה פוסט-טראומה, אך קבעה שיש מרכיב "לא מבוטל" של הגזמה מצד התובע. היא העמידה את הנכות על 10% בלבד .
בסופו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע נכות תפקודית של 15% בלבד.
הבעיה: "פיצוי גלובלי" שהתכווץ
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע היה צריך לחשב כמה כסף הפסיד דוד בגלל אותם 15% נכות. הנתונים היו:
-
דוד היה קבלן עצמאי מצליח.
-
לפי דוחות מס הכנסה, הוא הרוויח כ-14,600 ₪ בחודש.
-
לפי נתוני הביטוח הלאומי, הוא הרוויח כ-11,000 ₪ בחודש.
במקום לקחת מחשבון ולעשות את התרגיל הפשוט (שכר X אחוזי נכות X שנים), השופט במחוזי בחר בדרך של "פיצוי גלובלי" – הוא זרק סכום עגול שנראה לו סביר. הבעיה הייתה שהסכום הזה היה נמוך משמעותית ממה שהיה יוצא בחישוב מתמטי, אפילו לפי השכר הנמוך יותר.
העליון מתערב: המתמטיקה מנצחת
דוד ערער לעליון. השופט ריבלין בחן את המספרים והגיע למסקנה שהמחוזי "התקמצן" יתר על המידה. בפסק הדין נקבע עיקרון חשוב: אומדן גלובלי לא יכול להיות מנותק מהמציאות האריתמטית. גם אם יש ספקות לגבי אמינות התובע, וגם אם הנכות נמוכה, אי אפשר להתעלם מבסיס השכר הגבוה שלו.
התוצאה: בית המשפט העליון הוסיף לפיצוי סכומים משמעותיים:
-
לעבר: תוספת של 100,000 ₪.
-
לעתיד: תוספת של 175,000 ₪. סך הכל תוספת של 275,000 ₪ (לפני שכר טרחה וריבית), רק בגלל תיקון החישוב .
תסבוכת הניכויים: שתי תאונות, נכה אחד
סוגיה מרתקת נוספת שעלתה בפסק הדין נוגעת לניכוי תגמולי הביטוח הלאומי. דוד היה "ביש מזל": לאחר התאונה הזו (סרטן העור ותאונת הטרקטור), הוא עבר תאונת דרכים נוספת מאוחרת יותר. בסך הכל הוא הגיע ל-100% נכות כללית בביטוח הלאומי. השאלה הייתה: כמה כסף מנכים מהפיצוי של התאונה הראשונה? הרי הביטוח הלאומי משלם לו "קצבה אחת גדולה" עבור כל הצרות שלו יחד.
הפתרון היצירתי: התברר שהיה הסכם ספציפי בין דוד לבין הביטוח הלאומי, שחילק את הקצבה: 54% לתאונה השנייה ו-46% לתאונה הראשונה (הנוכחית). חברת הביטוח טענה שזה תרגיל שנועד להקטין את הניכוי ולפגוע בה. בית המשפט העליון אישר את החלוקה הזו. נקבע כי בנסיבות המורכבות של המקרה, ובהעדר ראיות אחרות, החלוקה שקבע המוסד לביטוח הלאומי היא סבירה ומחייבת .
שאלות ותשובות (FAQ) – פרשת טייב
שאלה: מה זה "פיצוי גלובלי"? תשובה: כאשר קשה לחשב את הנזק המדויק (למשל, אצל עצמאי שאין לו תלושי שכר מסודרים, או כשהנכות נמוכה ולא ברור כמה היא מפריעה לעבודה), השופט פוסק סכום "עגול" לפי אומדן והתרשמות, בלי נוסחה מדויקת.
שאלה: מתי אפשר לערער על גובה הפיצוי? תשובה: רק במקרים קיצוניים. ערכאת הערעור לא תתערב אם השופט פסק 50,000 במקום 60,000. אבל אם החישוב המתמטי מראה שמגיע 300,000 והשופט פסק רק 100,000 ללא הסבר משכנע – יש סיכוי לערעור, כמו במקרה זה.
שאלה: מה קורה אם יש לי מחלה קודמת (כמו FMF)? תשובה: המזיק (חברת הביטוח) לא צריך לשלם על נזקים שהיו קורים ממילא בגלל המחלה. אבל, אם התאונה החמירה את המחלה או גרמה להתפרצות שלה ("עיקרון הגולגולת הדקה"), המזיק ישלם על הכל. במקרה של דוד, האורתופד ייחס את רוב הכאבים למחלה ולא לתאונה, ולכן הפיצוי האורתופדי היה נמוך.