הרדמה היא אחד התהליכים הרפואיים השגרתיים ביותר – כמעט כל ניתוח, ואפילו פרוצדורות פשוטות יחסית, כרוכים במתן הרדמה כללית, אזורית או מקומית. דווקא בשל השגרתיות הזו, רבים אינם מודעים לכך שטיפולי הרדמה טומנים בחובם סיכונים משמעותיים, ושכאשר המרדים טועה – התוצאות עלולות להיות הרסניות: נזק מוחי בלתי הפיך, שיתוק, פגיעה בדרכי הנשימה ואף מוות.
מהם הסיכונים העיקריים בטיפולי הרדמה?
תהליך ההרדמה מצריך דיוק רב ומעקב צמוד אחר מצבו של המטופל לאורך כל שלביו – לפני הפעולה, במהלכה ואחריה. כשלים עלולים להתרחש בכל אחד מהשלבים הללו, ולעיתים אפילו שילוב של מספר טעויות קטנות יוצר אסון.
כשל בהערכה טרום-ניתוחית
לפני כל הרדמה, על הצוות הרפואי לבצע הערכה מקיפה של מצב המטופל – היסטוריה רפואית, אלרגיות, תרופות קבועות, ומחלות רקע כמו בעיות לב, נשימה או השמנת יתר. כאשר הערכה זו מתבצעת ברשלנות או מתעלמת ממידע קריטי, המטופל עלול להיות מורדם באופן שאינו מתאים למצבו.
מינון שגוי של חומרי הרדמה
מתן מינון גבוה מדי עלול לגרום לדיכוי נשימתי חמור, ירידה חדה בלחץ הדם או פגיעה בלב. לעומת זאת, מינון נמוך מדי עלול לגרום למטופל "להתעורר" במהלך הניתוח – תופעה מטרידה הידועה כ"מודעות תחת הרדמה", הגורמת לכאב ולטראומה נפשית קשה.
מעקב לקוי במהלך הפעולה
לאורך כל משך ההרדמה יש לעקוב ברציפות אחר סימנים חיוניים – דופק, לחץ דם, רוויית חמצן בדם ורמת פחמן דו-חמצני. היעדר ציוד ניטור תקין, או אי-תגובה מהירה לשינויים חריגים בנתונים אלו, עלולים להוביל לחוסר חמצן ממושך למוח ולנזק בלתי הפיך תוך דקות ספורות.
קשיים בניהול דרכי הנשימה
אחת המשימות המורכבות והמסוכנות ביותר של המרדים היא הכנסת צינור הנשמה (אינטובציה). כשל בביצוע הפעולה, אי-זיהוי של "דרכי נשימה קשות" מראש, או טיפול לקוי בסיבוך שהתפתח – עלולים לגרום לחוסר חמצן חמור.
מעקב לקוי בהתעוררות מההרדמה
גם לאחר סיום הפעולה, השלב שבו המטופל יוצא מהרדמה מצריך השגחה צמודה. דיכוי נשימתי מאוחר, הקאות ושאיפתן לריאות, או תגובות אלרגיות – כל אלו עלולים להתפתח בשלב זה, ודורשים זיהוי מהיר וטיפול מיידי.
מתי מדובר ברשלנות רפואית ולא ב"סיבוך מוכר"?
לא כל תוצאה קשה בעקבות הרדמה מהווה רשלנות. גם בטיפול תקין וזהיר קיימים סיכונים ידועים שהמטופל נחשף להם במסגרת הסכמה מדעת. הבחנה בין סיבוך לגיטימי לבין רשלנות נבחנת, בין היתר, לפי השאלה האם הצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט המקובל והסביר, ואם ניתן היה לצפות ולמנוע את הנזק באמצעות פעולה זהירה יותר.
מקרים שמעלים חשד לרשלנות כוללים בדרך כלל:
- אי-תיעוד או אי-בדיקה של היסטוריה רפואית רלוונטית לפני ההרדמה
- מתן מינון שאינו תואם את משקל המטופל, גילו או מצבו הבריאותי
- היעדר ניטור רציף של סימנים חיוניים במהלך הפעולה
- תגובה מאוחרת או לא מספקת לסימני מצוקה של המטופל
- היעדר צוות או ציוד מתאימים להתמודדות עם סיבוכי הרדמה
- שחרור מוקדם מדי מהשגחה לאחר ההרדמה
מה חשוב לעשות אם נגרם נזק בעקבות הרדמה?
משפחות הניצבות מול נזק חמור בעקבות הרדמה חוות לעיתים קרובות תחושת בלבול וחוסר אונים – קשה להבין מה בדיוק קרה בחדר הניתוח, והמידע מצוי בידי הגורם הרפואי. לכן חשוב:
- לבקש ולקבל את מלוא התיק הרפואי, כולל רישומי הניטור וההרדמה
- לתעד כל פרט אפשרי – שיחות עם הצוות הרפואי, אבחנות, מסמכי שחרור
- לפנות לקבלת חוות דעת רפואית מומחה בתחום ההרדמה
- לבחון בשלב מוקדם את לוחות הזמנים החוקיים להגשת תביעה, שכן קיימת תקופת התיישנות
סיכום
טיפולי הרדמה נתפסים כשגרתיים, אך כרוכים בסיכונים אמיתיים הדורשים מקצועיות, ערנות ומעקב צמוד מצד הצוות הרפואי. כאשר כשל במילוי חובות אלו גורם לנזק, ייתכן שמדובר בעילת תביעה לרשלנות רפואית. בשל המורכבות הרפואית והמשפטית של תיקים מסוג זה, מומלץ להיוועץ בעורך דין המתמחה בתחום בהקדם האפשרי, על מנת לבחון את הנסיבות הספציפיות ואת האפשרויות העומדות בפני הנפגע ובני משפחתו.
אין באמור במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות. כל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו הספציפיות. לבדיקת המקרה הפרטני שלכם, מומלץ לפנות למשרד עורכי דין אזי נ. כהן לקבלת ייעוץ מקצועי.