רשלנות רפואית בניתוחים אלקטיביים: כשטיפול לא דחוף משתבש

ניתוח אלקטיבי, כלומר ניתוח מתוכנן מראש שאינו מבוצע במצב חירום, נתפס בעיני רבים כבטוח יותר מניתוח דחוף. יש זמן להיערך, לבצע בדיקות מקדימות, לבחור מועד נוח ולתכנן את כל שלבי הטיפול. דווקא בשל כך, כאשר משהו משתבש בניתוח כזה – התחושה של המטופל ובני משפחתו קשה במיוחד, ולעיתים מתעוררת השאלה האם מדובר ברשלנות רפואית או בסיבוך ידוע וסביר.

מהם ניתוחים אלקטיביים נפוצים?

הקטגוריה כוללת מגוון רחב של פרוצדורות, בהן ניתוחים אורתופדיים (כמו החלפת מפרק ברך או ירך), ניתוחי כריתת כיס מרה, ניתוחים בריאטריים (קיצור קיבול), ניתוחי אף אוזן גרון, ניתוחים פלסטיים משקמים ואסתטיים, ועוד. המשותף לכולם הוא שהם מבוצעים בתכנון מראש, בניגוד לניתוחי חירום המתבצעים תחת לחץ זמן.

איפה עלולה להתרחש רשלנות בניתוח מתוכנן?

דווקא בשל אופיו המתוכנן של הניתוח, נדרשת רמת זהירות גבוהה בכל שלביו. כשלים עלולים להתרחש במספר נקודות מרכזיות:

• שלב הייעוץ והברירה – אי-ביצוע בדיקות מקדימות מספקות, אי-איתור גורמי סיכון (כמו מחלות רקע, תרופות שהמטופל נוטל, או אלרגיות), או המלצה על ניתוח כאשר קיימת חלופה שמרנית מתאימה יותר.
• הסכמה מדעת חסרה – אי-מסירת מידע מלא על הסיכונים, הסיכויים והחלופות הקיימות, באופן שמונע מהמטופל לקבל החלטה מושכלת.
• ביצוע הניתוח עצמו – טעות טכנית, פגיעה באיבר או ברקמה סמוכה, השארת גוף זר בגוף המטופל, או חריגה מהפרוטוקול המקובל.
• מעקב לאחר הניתוח – אי-זיהוי סימני אזהרה לזיהום, דימום או סיבוך אחר בטיפול הסמוך לניתוח.
• תיאום צוות – תקשורת לקויה בין המנתח, הצוות המרדים והצוות הסיעודי, במיוחד בניתוחים מורכבים או ממושכים.

ההבחנה הקריטית: סיבוך לעומת רשלנות

לא כל תוצאה לא רצויה מהווה רשלנות רפואית. לכל ניתוח, גם הפשוט ביותר, קיימים סיכונים ידועים שאינם ניתנים למניעה מוחלטת – כמו זיהום, הידבקויות, תגובה לא צפויה להרדמה או כאב כרוני. אם המטופל קיבל הסבר מלא על סיכונים אלו מראש ונתן הסכמה מדעת, והצוות הרפואי פעל בהתאם לסטנדרט המקובל, קשה יותר לבסס עילת תביעה.

לעומת זאת, כאשר הפגיעה נובעת מחריגה מהנוהג הרפואי המקובל – כלומר מהדרך שבה רופא סביר היה פועל באותן נסיבות – עשויה להתגבש עילה לתביעת רשלנות רפואית. בדיקה זו דורשת לרוב חוות דעת של מומחה רפואי בלתי תלוי, שיבחן את מהלך הטיפול לעומק.

מה חשוב לעשות אם חשים שמשהו השתבש?

אם לאחר ניתוח אלקטיבי מתפתחים סיבוכים חמורים מהצפוי, מומלץ לפעול בשלבים הבאים:

• לבקש ולשמור עותק מלא של התיק הרפואי, כולל דוח הניתוח, טופס ההסכמה מדעת ורישומי המעקב.
• לתעד את מצבך הנוכחי ואת התפתחות הסיבוכים לאורך זמן, כולל תמונות וימי אשפוז חוזרים.
• לפנות לייעוץ רפואי נוסף על מנת להבין את מצבך העדכני ואת הצורך בטיפול המשך.
• לפנות ללא דיחוי לעורך דין המתמחה ברשלנות רפואית, שכן קיימים מועדים חוקיים מוגבלים להגשת תביעה.

תהליך הבדיקה והתביעה

בשלב הראשון נבחן התיק הרפואי על ידי מומחה חיצוני, שיקבע האם אכן חרג הצוות הרפואי מהסטנדרט המקובל וקיים קשר סיבתי בין החריגה לנזק שנגרם. ככל שהממצאים תומכים בכך, ניתן להגיש תביעה נגד הגורם הרפואי האחראי – בין אם מדובר ברופא פרטי, בית חולים ציבורי או קופת חולים. גובה הפיצוי הנדון נגזר, בין היתר, מחומרת הנזק, ההשפעה על כושר התפקוד והעבודה, וההוצאות הרפואיות הכרוכות בטיפול נוסף.

לסיכום

ניתוח אלקטיבי אמור להתבצע בתנאים אופטימליים של תכנון והיערכות, ולכן כאשר מתרחש כשל – חשוב לברר בקפידה האם מדובר בסיבוך ידוע או בחריגה מהסטנדרט הרפואי המקובל. בירור מקצועי מוקדם, הכולל איסוף מסמכים וחוות דעת מומחה, הוא הצעד הראשון וההכרחי בדרך להבנת הזכויות העומדות למטופל ובני משפחתו.

אין באמור במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות. כל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו הספציפיות. לבדיקת המקרה הפרטני שלכם, מומלץ לפנות למשרד עורכי דין אזי נ. כהן לקבלת ייעוץ מקצועי.