כאשר אדם נפגע בתאונת דרכים, בתאונת עבודה או כתוצאה מרשלנות רפואית, אחת השאלות המרכזיות שמעסיקות אותו היא כיצד הפגיעה תשפיע על יכולתו להמשיך ולהתפרנס בעתיד. ראש נזק זה, המכונה "אבדן כושר השתכרות", הוא לעיתים קרובות המרכיב הכספי המשמעותי ביותר בתביעת נזקי גוף, ולכן חשוב להבין כיצד הוא נבחן ומחושב.
מהו אבדן כושר השתכרות?
אבדן כושר השתכרות מתייחס לפגיעה ביכולתו של הנפגע להשתכר, בין אם באופן מוחלט ובין אם באופן חלקי, כתוצאה מהפגיעה הגופנית שנגרמה לו. חשוב להבהיר: מדובר בפיצוי על הפגיעה ב"כושר" ההשתכרות, ולאו דווקא על אבדן שכר בפועל. כלומר, גם מי שממשיך לעבוד ולהשתכר במידה דומה לשכרו טרם התאונה, עשוי להיות זכאי לפיצוי אם נפגע כושרו התחרותי בשוק העבודה, אם הוא נאלץ להשקיע מאמץ רב יותר בעבודתו, או אם קיים חשש ממשי שבעתיד יתקשה למצוא תעסוקה חלופית.
ההבחנה בין נזק לעבר לנזק לעתיד
בבואם לחשב פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות, בתי המשפט נוהגים להפריד בין שני מרכיבים עיקריים:
- הפסד השתכרות בעבר – ההפרש בין השכר שהנפגע היה משתכר אלמלא הפגיעה, לבין מה שהשתכר בפועל מיום התאונה ועד מועד פסק הדין.
- הפסד השתכרות בעתיד – אומדן של הנזק הצפוי מיום פסק הדין ואילך, המבוסס על תחזיות, אחוזי נכות, ותנאי שוק העבודה הרלוונטיים לנפגע.
אילו גורמים משפיעים על גובה הפיצוי?
קביעת גובה הפיצוי אינה נעשית על פי נוסחה קבועה אחת, אלא מושפעת ממכלול נסיבות אישיות ותעסוקתיות. בין הגורמים המרכזיים שבית המשפט בוחן:
- אחוזי הנכות הרפואית והתפקודית שנקבעו לנפגע.
- גילו של הנפגע ומספר שנות העבודה הצפויות שנותרו לו עד גיל פרישה.
- עיסוקו וההכשרה המקצועית שלו, וכן האם הפגיעה פוגעת ביכולתו לעסוק בתחום זה.
- ההכנסה שהשתכר טרם הפגיעה, לרבות היקף המשרה וסוג התעסוקה.
- מידת הגמישות התעסוקתית שלו – האם קיימות חלופות תעסוקה מתאימות בשוק העבודה.
- מאמץ נוסף שהנפגע נדרש להשקיע כדי לשמור על רמת השתכרות דומה לזו שהייתה לו קודם לכן.
נכות תפקודית מול נכות רפואית
חשוב להבין כי אחוזי הנכות הרפואית, כפי שנקבעים בחוות דעת רפואית, אינם בהכרח משקפים באופן ישיר את הפגיעה בכושר ההשתכרות. לדוגמה, פגיעה מסוימת עשויה לגרום לנכות רפואית נמוכה יחסית, אך לפגוע באופן משמעותי בתפקוד המקצועי – כפי שקורה, למשל, אצל בעלי מקצועות הדורשים מאמץ פיזי רב. מנגד, ייתכן מצב שבו הנכות הרפואית גבוהה יחסית, אך לאור אופי העיסוק של הנפגע (כגון עבודה משרדית), הפגיעה התפקודית בפועל מצומצמת יותר. משום כך, בתי המשפט נוטים לבחון את "הנכות התפקודית" – כלומר את ההשפעה בפועל על יכולת התפקוד בעבודה – ולא להסתפק רק באחוזי הנכות הרפואית הפורמליים.
מה חשוב לעשות כדי לבסס את התביעה?
נפגעים המבקשים לתבוע פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות נדרשים להציג תשתית ראייתית מסודרת. מומלץ לשמור ולתעד:
- תלושי שכר ואישורי הכנסה מהתקופה שקדמה לפגיעה.
- מסמכים רפואיים המתעדים את מהלך הטיפול והחלמה.
- אישורי מחלה והיעדרות מהעבודה.
- מסמכים המעידים על ניסיון לחזור לעבודה, כולל קשיים שהתעוררו בפועל.
- במקרים המתאימים – חוות דעת של מומחה תעסוקתי, לצד חוות הדעת הרפואית.
לסיכום
אבדן כושר השתכרות הוא ראש נזק מורכב, המשלב שיקולים רפואיים, תעסוקתיים וכלכליים כאחד. מאחר שמדובר בהערכה עתידית שיש בה אי-ודאות מובנית, מומלץ להיעזר בגורם מקצועי המכיר את הפסיקה הרלוונטית ואת אופן הצגת הראיות הנדרש, על מנת למקסם את סיכויי הנפגע לקבל פיצוי הולם ומדויק ככל הניתן בנסיבות המקרה.
אין באמור במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות. כל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו הספציפיות. לבדיקת המקרה הפרטני שלכם, מומלץ לפנות למשרד עורכי דין אזי נ. כהן לקבלת ייעוץ מקצועי.