כאשר אדם נפגע בגופו כתוצאה ממעשה או מחדל של גורם אחר, הנחת המוצא היא שהוא זכאי לפיצוי מלא על נזקיו. אך מה קורה כאשר הנפגע עצמו תרם, ולו בחלקו, לקרות התאונה או להחמרת הפגיעה? במקרים כאלה עשוי בית המשפט להפעיל את עקרון "האשם התורם", שמשמעותו הפחתת סכום הפיצוי באופן יחסי לתרומתו של הנפגע לנזק שנגרם לו.
מהו אשם תורם?
אשם תורם הוא עיקרון משפטי הקובע כי כאשר הנפגע עצמו נהג ברשלנות או בחוסר זהירות שתרמו לקרות האירוע או להחמרת תוצאותיו, יש להפחית את הפיצוי המגיע לו בשיעור המשקף את מידת אחריותו. העיקרון נועד לשקף חלוקת אחריות הוגנת בין הצדדים, ואינו שולל את עצם הזכות לפיצוי, אלא מצמצם אותה.
חשוב להבהיר: קביעת אשם תורם אינה פוטרת את המזיק מאחריות. גם אם לנפגע הייתה תרומה מסוימת לנזק, ברוב המקרים הוא עדיין זכאי לפיצוי משמעותי – בניכוי החלק היחסי המיוחס להתנהגותו.
באילו מצבים נטען אשם תורם?
הטענה לאשם תורם עולה במגוון רחב של מצבים, בהתאם לנסיבות התאונה. בין הדוגמאות הנפוצות:
- תאונות דרכים – נהיגה במהירות מופרזת, אי-חגירת חגורת בטיחות, חציית כביש במקום לא מורשה, או נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
- תאונות עבודה – אי-שימוש באמצעי מיגון שסופקו על ידי המעסיק, התעלמות מהנחיות בטיחות ברורות, או ביצוע פעולה מסוכנת שלא הייתה חלק מתפקידו.
- נפילות ותאונות ברשות הרבים – הליכה במקום מסוכן למרות שילוט אזהרה, או אי-נקיטת זהירות סבירה בנסיבות ידועות מראש.
- החמרת נזק לאחר התאונה – אי-פנייה לטיפול רפואי בזמן סביר, או אי-ביצוע הוראות רפואיות שהוביל להחמרה במצב.
כיצד נקבע שיעור האשם התורם?
קביעת שיעור האשם התורם נעשית על ידי בית המשפט בהתאם לכלל נסיבות המקרה, ואין נוסחה אחידה החלה על כל המקרים. בין היתר נבחנים:
- מידת הסטייה של הנפגע מהתנהגות סבירה ומצופה בנסיבות העניין.
- מידת התרומה בפועל של התנהגות הנפגע לקרות הנזק, להבדיל מהתנהגות המזיק.
- יכולתו של כל צד לצפות את הסיכון ולמנוע אותו.
- חומרת ההפרה היחסית של כל אחד מהצדדים.
בפועל, שיעורי האשם התורם הנפסקים בפסיקה נעים על פני טווח רחב, לרוב בין עשרות אחוזים בודדים ועד למעל מחצית מהאחריות, בהתאם לחומרת ההתנהגות ולנסיבות הספציפיות. ככל שהתרומה של הנפגע לנזק משמעותית יותר, כך יגדל שיעור הניכוי מהפיצוי הכולל.
כיצד זה משפיע בפועל על סכום הפיצוי?
לאחר שבית המשפט (או הצדדים במסגרת הסדר פשרה) מעריכים את שווי הנזק הכולל, מנוכה ממנו האחוז שנקבע כאשם תורם. כך למשל, נזק שהוערך בסכום מסוים, כאשר נקבע כי לנפגע אשם תורם בשיעור מסוים, יזכה אותו בפיצוי מופחת בהתאם לאותו שיעור בלבד – גם אם בוצעה חלוקת אחריות בין מספר גורמים נוספים.
חשוב לציין כי הטענה לאשם תורם יכולה לעלות הן על ידי המזיק או חברת הביטוח במהלך ניהול התביעה, והן להיבחן ביוזמת בית המשפט בהתאם לראיות שהוצגו. לכן, אופן הצגת העובדות והראיות בתיק – כולל נסיבות התאונה, עדויות ומסמכים רפואיים – הוא קריטי להגנה על זכויות הנפגע ולצמצום הטענה ככל האפשר.
מה כדאי לעשות אם הועלתה כנגדכם טענת אשם תורם?
אם במסגרת תביעת נזקי גוף הועלתה טענה לאשם תורם, מומלץ:
- לאסוף ולשמר כל ראיה רלוונטית הממחישה את נסיבות האירוע באופן מדויק.
- להימנע ממתן הודאות או הצהרות חפוזות בסמוך לאירוע, שעלולות לשמש בהמשך כבסיס לטענת אשם תורם.
- להיוועץ בעורך דין המתמחה בנזקי גוף בהקדם האפשרי, על מנת לבנות אסטרטגיה משפטית שתצמצם את החשיפה לטענה ותמקסם את סכום הפיצוי.
לסיכום
עקרון האשם התורם הוא כלי משפטי מהותי שמטרתו לשקף חלוקת אחריות הוגנת בין הצדדים המעורבים באירוע נזיקי. הוא אינו שולל את זכות הנפגע לפיצוי, אך עשוי לצמצם אותו באופן משמעותי. הבנה מעמיקה של העיקרון, וליווי משפטי מקצועי לאורך ניהול התביעה, חיוניים על מנת להבטיח כי הפיצוי המתקבל ישקף נאמנה את מלוא הנזק שנגרם, תוך צמצום ככל האפשר של כל טענת אשם המופנית כלפי הנפגע.
אין באמור במאמר זה כדי להוות ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא, ואין להסתמך עליו לצורך קבלת החלטות משפטיות. כל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו הספציפיות. לבדיקת המקרה הפרטני שלכם, מומלץ לפנות למשרד עורכי דין אזי נ. כהן לקבלת ייעוץ מקצועי.